אדריכלות של טרור

יום ראשון בברלין, טיול רגלי לאורך הנהר הסמוך למלון. ענפי ערבה טובלים במים, אדים באוויר הקפוא וברווזים נמים בשמש החורפית. בגדה ממול ניצב בניין אפור וגדול. המפה עדיין בתיק, טרם הפנמנו שאנחנו תיירים, מסתכלים על הבניין ומצלמים את הבניין שמהלך עלינו אימים.

מדובר בבנדלרבלוק, בניין ששימש את מפקדת הוורמאכט הגרמני ומשרד הבטחון של גרמניה הנאצית. בחצר הבניין הוצאו להורג ב-20 ביולי 1944 קציני הוורמאכט אשר ניסו להתנקש בחייו של היטלר.

מה יש בניין הזה אשר מעורר בנו חרדה? האם זהו עניין אדריכלי גרידא, או אסוציאציה של דימויים ותמונות מתקופות חשוכות? ובאיזו תקופה נבנה המבנה הזה?

נתחיל מהאדריכלות. האדריכלות של הבניין אומרת כוחנות: העמודים הרחבים והמחורצים המודבקים למלוא גובה החזית, חיפוי האבן האפורה והמדכאת, הדגשת מרכז המבנה, החלונות החזרתיים וקנה המידה העצום של הבניין. הפתחים במבנה הם רבים, אך בגובה קומתו של הולך הרגל ניצב בסיס המבנה, חזק, מבוצר וממועט בפתחים. ולמרות כל האמור לעיל, מופיע בבניין פירוט ניאו-קלאסי: בסמלים שבין החלונות ובמרכז הגמלון, בעמודים המודבקים ובחלונות עליית הגג.

אסוציאטיבית, קל לנו לדמיין את המבנה כאשר דגלי גרמניה הנאצית מתוחים לכל גובהו וחיילים חמושים ניצבים בפתחיו, ואכן כך היה.

היסטורית, הבניין לא נבנה בתקופתו של היטלר אלא בעת מלחמת העולם הראשונה. בתחילה שימש את הצי הגרמני, ובתקופה רפובליקת וימאר שימש את משרד הבטחון ומפקדת הצבא הגרמני. גם כיום הוא משמש את משרד הבטחון הגרמני. כך שתיפקודו הבטחוני הוא שהעניק לו את אופיו מזרה-האימה. המיש-מש הניאו-קלאסי/פשיסטי הזה אופייני למבני ממשל גרמניים בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

בחצר המבנה קיימת אנדרטת זכרון לקציני הוורמאכט שהוצאו להורג בשל נסיונם לחסל את היטלר.

ובקומה השניה, אתר מידע והנצחה להתנגדות הגרמנית לנאצים. באחד מחדריו הבחנו ברצפת הפרקט הזאת שבוודאי חודשה בתקופת הנאצים, מלאכת מחשבת של צלבי קרס מקושרים:

ברחבי העיר נתקלתי במבנים נוספים בעלי תווים כוחניים/פשיסטיים של טרום המשטר הנאצי, לדוגמה הבניין הזה שממוקם באיזור בנייני הממשל ברח' Mauerstraße (טרם הצלחתי לברר באיזו תקופה הוקם ומה ייעודו):

ווים לדגלי ענק בילט-אין לאורך החזית:

האדריכלות הנאצית הלכה ותפסה את מקומו של הניאו-קלאסיציזם בשנות השלושים עם עליית היטלר לשלטון. אדריכלות זו הביאה לשיא את הקצנת קנה המידה לצורך תחושת אפסותו של האדם. הקווים מרובעים ומבוססים על הסגנון הרומנטי הגרמני ואדריכלות של העולם העתיק.

האדריכל הנאצי אלברט שפר, שהיה אדריכלו האישי ויד ימינו של אדולף היטלר, פיתח תאוריה אדריכלית ששימשה כבסיס תכנוני לאדריכלות הנאצית והידועה כ"ערך השרידים". על-פי התאוריה, על מבני הרייך להבנות כך שיותירו לאחר "אלף שנות הרייך השלישי" שרידים מרשימים כדוגמת הריסות יוון ורומא. לדבריו, ההריסות הנאות תהוונה גשר בין ההווה והעתיד ומהן ילמדו הדורות הבאים אודות "גדולת התרבות הנאצית". בפועל, גרס כי יש לבנות באבן ובחומרים טבעיים, בצורת מבני-ענק רחבים ויציבים. הוא התנגד לבניה בחומרים מודרניים כגון בטון ופלדה והפנה עורף לעקרונות קונסטרוקטיביים המצמצמים את זרימת הכוחות במבנה לשלד נושא בלבד.

בהקשר זה, ראוי להזכיר את בית הספר הבאוהאוס שפעל בגרמניה ושנסגר בהוראת השלטון הנאצי (ראו בפוסט הקודם שלי בנושא מיס ואן דר רוהה). בית הספר קידם עקרונות תכנוניים מודרניים של צמצום השלד הנושא למינימום, שחרור קירות המבנה מכוחות נושאים, ושימוש בחזיתות מזוגגות וקונסטרוקציות פלדה. מורי בית הספר היו אנשי-רוח מגוונים וצבעוניים, וביניהם גם יהודים וקומוניסטים. מורי בית הספר הואשמו על ידי הנאצים בקידום רעיונות הנוגדים את המשטר, ולכן נקל להבין מדוע התאוריות של האדריכלות הנאצית היוו אנטיתזה לתאוריות של הבאוהאוס – במקום קלילות, חדשנות, אמת קונסטרוקטיבית ופשטות העדיפו הנאצים את המסה הפרימיטיבית ומטילת המורא.

בשנת 1937 מינה היטלר את אלברט שפר כאחראי לתכנון מחדש של ברלין כמטרופולין עולמית. שפר חזר עם המודל הזה, ובו ציר צפון-דרום שבקצה אחד שלו כיכר לכינוס מיליון איש ובקצהו השני ארמון אדיר מימדים עבור היטלר. לאורך הציר כהנה וכהנה מבני שלטון מנופחים למימדי-ענק ושער נצחון גרנדיוזי, המגמד גם את שער ברנדנבורג וגם את השער המקורי בפריז. מעניין שלא היו נחוצים לשלטון חללים כה עצומים, וגודלם מעיד רק על שגעון הגדלות של המזמין. מלחמת העולם השניה קטעה את העבודות. המבנה היחיד שנבנה הוא בניין הקאנצלריה החדש, והוא ניזוק בקרב על ברלין בשנת 1945 ובהמשך נהרס על-ידי הרוסים. חשוב לציין שבכדי לשכן את התושבים ה"אריים" באיזורים שפונו לצורך התכנית, היה שפר אחראי על גירושם של היהודים בכל ברלין לגטאות בפולין, משם נשלחו למחנות השמדה.

אחד המבנים הנאציים ששרד את כל התהפוכות הוא בניין המיניסטריון האווירי, הבניין האפור והמחריד החוצה את התמונה לרוחבה במרכזה:

הבניין תוכנן על-ידי האדריכל ארנסט זאגביל ונבנה בשנים 1935-1936 עבור המיניסטריון האווירי של גרמניה הנאצית. קנה המידה שלו הוא עצום: אורכו 250 מטרים וגובהו 7 קומות, ובבניין 2800 חדרים ו-4000 חלונות. הבניין שרד את הקרב על ברלין, שופץ ואף נעשה בו שימוש בגרמניה המזרחית. כיום הוא משכן את משרד האוצר הגרמני. בתמונה נראים קטע מחומת ברלין מעל שרידי מרתפי הגסטאפו וה-SS, על רקע בניין המיניסטריון האווירי.

וכאן נשאלת שאלת השימוש החוזר במבנים נאצים: האם נכון לעשות בהם שימוש כיום? ואם כן, איזה שימוש? יש ערך היסטורי ואדריכלי בשימור מבנים מסוג זה, מה שגם שאין רבים כאלה. במבנה ענק מסוג זה, יש ערך לשימור כל המכלול הבנוי, אך אולי מוטב היה לשכן בו תערוכות רלוונטיות לנושא, ארכיונים וספריות ולאו דווקא משרדי ממשל.

בניגוד גמור למבנים הפשיסטיים והנאציים שתועדו בפוסט זה, ניצב ביתן התערוכה "טופוגרפיה של טרור". הביתן ניצב מעל חורבות מפקדת הגסטאפו וה-SS ומציג תערוכה מאוד מקיפה ולא קלה אודות דרכי הטרור של המשטר הנאצי.

האדריכלית הלא-ידועה אורסולה ווימט זכתה בתחרות אדריכלית לתכנון המבנה (2005) לאחר שהבניה על-פי תכניותיו של האדריכל פטר זומתור נעצרה מפאת סיום התקציבים. המבנה נפתח לקהל בשנת 2010 ומשלים את התערוכה החיצונית העוסקת בנאציזם בברלין ומוצגת על רקע שרידי מרתפי הגסטאפו וה-SS.

 

 

בתשובה למבנים המגלומניים ומהלכי-האימה שתכננו הנאצים ניצב לו המבנה הזה, אנטי-בניין קליל ומוסווה, נטול פעלולים ויומרות, כאומר: אפשר גם אחרת.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s